אמנות המיתה
אושו

החיים אינם מנטלים, אינם אינטלקטואלים, הם טוטליים. אתה חייב להיות מעורב בהם לחלוטין. אינך יכול להסתפק בחשיבה עליהם בלבד."

'אושו'- פילוסוף, סופר, מיסטיקן, מורה ויותר מכל מעריץ גדול של חגיגת החיים.
כשקוראים את דבריו של אושו אי אפשר שלא להינשא על גלי החיוניות והשמחה.

אושו הוא חגיגה. חגיגת חיים פורצת כל סכר, כל עכבה, כל רעיון המנסה לתחום ולהגדיר מה הם החיים. מסריו רוטטים ומרטיטים בקסם אנרכיסטי שובה לבבות .

מילותיו הן כמוסיקה שאין הגוף יכול להתנגד לה. לא נותר אלא להיכנע ולהיסחף עימה.
את דבריו תיבל בסיפורים עממיים ובבדיחות מכל המסורות, גם מן המסורת החסידית.

ביצירתיות רבה הפך את התירגול המסורתי של מדיטציה לרב אפשרויות ומתאים לכל נפש גם ללא מנוסים ולחסרי המנוח. 

בשנות השבעים היה האשראם אותו הקים בפונה  אבן שואבת לאנשים מכל העולם אשר באו להשיל מעל עצמם את הסייגים ולמצוא התמזגות באקסטזה של אהבה חופשית על כל ביטוייה.

"אם אומר לכם שאתם אלים ואלות, לא תאמינו לי, כיוון שלגמרי שכחתם מי נוסע בתוככם, מי יושב בתוככם, מי מקשיב לי, מי מביט בי,לגמרי שכחתם.
הודבקו עליכם כמה תוויות מבחוץ, ואתם נתתם אמון בתוויות הללו. שמכם, דתכם, ארצכם, הכל שווא. אין כל משמעות לעובדה שאתה הינדי או נוצרי או מוסלמי, אם אינך מכיר את עצמך.
כל התוויות הללו  הן חסרות משמעות לגמרי... איך יכולה להיות לכך משמעות? איך זה עוזר לך להבין את עצמך? התוויות חסרות משמעות, מכיוון שההוויה אינה הודית או סינית או אמריקנית. ההוויה היא פשוט ישות טהורה.
הישות הטהורה הזו היא הדבר שאני קורא לו אלוהים.
אם אתה מסוגל להבין את האלוהות הפנימית שלך, הבנת מה הם החיים. אחרת, עדיין לא הצלחת לפענח את החיים. זהו המסר. כל החיים מצביעים בלי הרף על דבר אחד : שאתם אלים.
ברגע שהבנתם זאת, אין מוות.."

מרכזים של חסידי אושו פזורים בכל רחבי העולם וחגיגות בהשראת רוחו ממשיכות להימשך עד היום.

שבועות ספורים לפני שמת (1990)כשנשאל אושו מה יקרה לעבודתו, השיב:

" האמון שלי בקיום הוא מוחלט, אם יש אמת כלשהי במה שאני אומר, היא תשרוד...
אני אשאר מקור השראה בשביל אנשי..
.אני רוצה שהם יגדלו כאינדבידואלים ויפתחו איכויות כמו אהבה שסביבה שום בית כנסת לא יכול להיווצר.
מודעות, שהיא משהו שאף אחד אינו יכול לעשות עליו מניפולציה.
חגיגה, שמחה ותהייה שרואים בעיניו של ילד.
אני רוצה שאנשי ידעו את עצמם ולא יחיו על פי מישהו אחר.
והדרך היא פנימה."

הציטוטים לקוחים מתוך ספרו של אושו , ' אומנות המיתה' בהוצאת גל.תרגום סואמי פרם אורי.
הציטוט האחרון לקוח מתוך האתר- אושו ישראל.

המליצה: אילת אילון
לקבוצת הדיון - טיול מודרך בשבילי הרוח ולמצגת השיעור על הספר
להקלטת השיעור    

_________________
חיפוש אחר המופלא
פ.ד אוספנסקי

בחציה הראשון של המאה הקודמת פעל גורדייף אשר נחשב לאחד המורים החשובים ביותר בתחום התפתחות וחקר האדם.
אין דבר הרחוק יותר מגורדייף ממונחי העידן החדש.
שפתו לא מכילה מילים של אהבה, שמחה ואור.

הידע שגורדייף העביר עסק בהתפתחות הרמונית של האדם.
אם גורדייף היה קורא משפט זה בלבד היה שואל על כל אחת מן המילים מה פשרה. מהי התפתחות? מהי התפתחות הרמונית? ויותר מכל, מהו אדם?

המסלול אותו מתווה גורדייף הינו למייטיבי לכת . משנתו המתארת את התפתחות היקום כולו מורכבת נדבך על נדבך והשלכותיה המעשיות תובעניות באופן חסר פשרות.
עדיין, גם אלו אשר לא יבחרו לפסוע בעקבותיו יכולים לצאת נשכרים מהכרות עם רעיונותיו. ואולי יותר מכל עם ההבנה שכל עוד נאמין שאני ערים לא נוכל להתעורר...

 'הנתיב להתמרה עצמית' 
אווה פיירקוס

" דרך השער של תחושת החולשה שלכם  תגיעו לעוצמתכם.

דרך השער של תחושת הכאב שלכם תגיעו להנאה ולשמחה שלכם.

דרך השער של הרגשת הפחד שלכם תגיעו לביטחון ולהגנה שלכם.

דרך השער של הרגשת הבדידות שלכם תגיעו ליכולתכם להשיג הגשמה, אהבה וחברות.

דרך השער של הרגשת הייאוש שלכם תגיעו לתקווה אמיתית ומוצדקת.

דרך השער של קבלת החסכים של ילדותכם תגיעו להגשמתכם כעת."

אווה פיירקוס נולדה בתחילת המאה הקודמת בוינה לסופר יעקב וסרמן. היא גדלה בקרב האליטה האינטלקטואלית של וינה. אהבה לרקוד והפכה למורה לריקוד. בעיצומם של חייה החלה לכתוב כתיבה אוטומטית וכשרונה כמדיום התגלה.

הישות אשר יצרה עימה קשר סירבה לזהות את עצמה בשם, וכינתה את עצמה בשם 'המדריך'.

לידע אשר נתן קרא ' הנתיב להתמרה' 'The PathWork'. מה שייחד את גישתו של 'המדריך' היה שילוב מוקפד בין הרוחני לפסיכולוגי.

'המדריך' הירבה לעסוק בהכרת צדדינו המכוערים וברוע בפרט.

"המטרה שלנו בנתיב זה היא בדיוק להכיר ולקבל הרוע...נדמה שמחיר ההכרה והקבלה של ההיבט ההרסני,הרע של העצמי הוא גבוה, אך למעשה אין זה נכון.להפך, המחיר של הכחשתו הוא עצום... תראו שעל ידי הכחשת הרוע שבכם,אתם גורמים נזק גדול יותר ממה שאתם סבורים למכלול אישיותכם ולרוחניות הגלויה שלכם"

"כשלא תשללו עוד את כיעורכם, לא תצטרכו יותר לשלול את היופי שלכם.

בכל אחד מכם יש כל כך הרבה יופי שהינו כבר משוחרר.

 למעשה, מתגלה בכם יופי אותו אתם שוללים לחלוטין, מתעלמים ממנו ונכשלים לתפוש ולחוות אותו! ואינני מתכוון רק ליופי פוטנציאלי, שיש עוד לפתח, אני מתכוון ליופי שבאמת נוכח.

 אתם יכולים לחשוב על כך ולהתפלל לראות זאת בתוככם, כפי שאתם מתפללים לראות את הכיעור. כשתוכלו לתפוש את השניים, לא רק אחד המבטל את השני, יהיה בכך צעד משמעותי לקראת תפישה מציאותית של החיים ושל עצמכם, שתאפשר לכם לשלב את מה שכעת קורע אתכם לגזרים."

המליצה: אילת אילון
לקבוצת הדיון - טיול מודרך בשבילי הרוח ולמצגת השיעור על הספר
להקלטת השיעור    

____________________
'כוחו של הרגע הזה'
אקהרט טולה 

'לילה אחד...  התעוררתי בתחושת אימה מוחלטת.. הכל היה כה זר, כה עוין וכה חסר משמעות, עד שנוצר בי תיעוב עמוק אל העולם. אבל הדבר שתיעבתי יותר מכל היה עצם קיומי.

'' אני לא מסוגל לחיות עם עצמי יותר'' הייתה המחשבה שחזרה על עצמה במוחי שוב ושוב.

ואז הבנתי פתאום עד כמה מוזרה מחשבה זו. '' האם אני אחד או שניים? אם אינני יכול לחיות עם עצמי, חייבים להיות שניים ממני, 'אני'- וה'עצמי' שאני לא יכול לחיות איתו.

''אולי'' חשבתי, ''רק אחד מהם הוא האמיתי.'' נדהמתי כל כך מן התובנה המשונה הזאת שמוחי נעצר.' כך מתאר אקהרט טולה את התעוררותו.

אנשים מסוימים ניחנים ביכולת להעביר מסרים מורכבים בפשטות הניתנת להבנה על ידי כל אדם, אקהרט טולה הוא אחד מהם.

בבהירות רבה, בצלילות ובביטחה הוא מנווט ומוביל את הקורא במרחביה הכה מופשטים וערטילאיים של  התודעה האנושית. ספרו 'כוחו של הרגע הזה' הפך לאחד מן הספרים האהודים בתחום זה.

'תחילת החירות היא ההכרה שאתם אינכם ''הדיבוק החושב''. ידיעה זו מאפשרת לכם לצפות בישות הזו. ברגע שמתחילים לצפות בחושב, נכנסת לפעולה רמה גבוהה יותר של מודעות. ואז מתחילים להבין שמעבר למחשבות יש מרחב עצום של אינטליגנציה, ושהמחשבות הן רק היבט זעיר של האינטליגנציה. אז גם מבינים שכל הדברים החשובים באמת- יופי, אהבה, יצירתיות, שמחה, שלווה פנימית- נובעים ממקום שמעבר לחשיבה. אז מתחילה ההתעוררות.'

המאפיין את עבודתו של אקהרט טולה היא ההתמקדות בגוף כעוגן לנוכחות בכאן ועכשיו.

'בסופו של דבר תמיד יש צורך לחזור לגוף, בו מתרחשת העבודה העיקרית של שינוי הצורה. טרנספורמציה נעשית דרך הגוף, ולא מחוץ לו....אל תילחמו בגוף, משום שכך אתם נלחמים במציאות שלכם. אתם הנכם גופכם.

הגוף שאתם יכולים לראות אותו ולגעת בו הוא מעטה דמיוני דק. מתחתיו שוכן הגוף הפנימי הבלתי נראה, השער להוויה, לחיים בצורתם הבלתי מגולמת בחומר... באמצעות הגוף הפנימי אתם מאוחדים עם אלוהים לנצח לנצחים, באופן בלתי ניתן להפרדה.'

המליצה: אילת אילון
לקבוצת הדיון - טיול מודרך בשבילי הרוח ולמצגת השיעור על הספר
להקלטת השיעור   

____________________
'אלף שמות לאושר'
ביירון קייטי

איי שם בשנות השמונים התעוררה אשה ממצב של דיכאון עמוק כשג'וק טיפס על רגלה והפכה לאחת המורות המובילות בעולם.
כדרכה של התעוררות, אין לדעת מתי, למה ובאילו נסיבות היא מתרחשת.
אלו , היו הנסיבות של קייטי.
כשהתעוררה, הבינה את עצמה ואת המציאות באופן שונה לחלוטין.

'על פי ניסיוני, הבלבול הוא הסבל היחיד.
הבלבול מתרחש כשאתם מתווכחים עם מה שיש.
כשאתם צלולים לגמרי, אתם רוצים את מה שיש.
ולכן , כשאתם רוצים משהו שונה ממה שיש, אתם יכולים לדעת שאתם מבולבלים מאוד.'
'אני פתוחה לכל מה שמביאה התודעה, לכל מה שמביאים החיים.
חקרתי את מחשבותיי וגיליתי, שאין להן שום משמעות.
אני קורנת בתוכי מן האושר שבהבנה.
אני מכירה את הסבל, ואני מכירה את האושר, ואני מכירה את עצמי...
כשאין סיפור, אין עבר, אין עתיד, אין סיבה לדאגה, אין צורך לעשות שום דבר, אין צורך ללכת לשום מקום ואין צורך להיות אף אחד - הכול טוב.'

במילים של קייטי יש פשטות.
בכוחו של המפגש עם מסריה לחדור באחת דרך שכבות האובך של הבנתנו אך מניסיוני פשטות זו מטעה ולרובנו מופשטת ואינה נגישה באמת כידע החי בתוכנו.
יש צורך 'ללוש' את מסריה שוב ושוב כדי להפנימם וכדי לאפשר לעצמנו הזנה אמיתית מהם.
אם ספרה הראשון של קייטי 'לאהוב את מה שיש' הינו ספר עבודה מעשי,
'אלף שמות לאושר' מדבר על תפישת העולם אשר עומדת מאחורי ה'עבודה'.

המליצה: אילת אילון
לקבוצת הדיון - טיול מודרך בשבילי הרוח ולמצגת השיעור על הספר
להקלטת השיעור